יום ש', כט’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  משתמש חדש  |  יצירת קשר  
 
 
 
 
 
 
 
נמצאים אנחנו כבר לקראת סיומם של הימים הקדושים ימי השובבי"ם אשר נכתב בספרים על מעלת הימים האלו. שמעלתם כה גדולה לתקן את הדברים שבהם פגם האדם במשך ימיו. ויש הנוהגים אף להתענות בכל ימי שני וחמישי בימי השובבי"ם ויש הנוהגים לעשות יום שכולו תורה.לכן החלטנו ב"פורום הגבאים" לחזק ולהתחזק בנושא "טהרת המשפחה" ולעורר על ענין חשוב זה, כי ידועים הדברים שבדבר זה תלוי עיקר מהות הבית יהודי, שמהות ההבדל בין יהודי לגוי הואבכוח הבחירה. אשר אדם שיודע לשים לעצמו מעצורים וגבולות ויודע כל דבר וזמנו. ולכל דבר בעולם יש עת וזמן. והאדם שמגביל את עצמו בדברים קטנים בסוף הרי ודאי שיוכל להתגבר על הניסיונותהגדולים בחיים.ולכן ליקטנו כמה מדברי רבותינו גדולי הדורות אשר דיברו ועוררו בענין זה והרבו לדבר מחשיבות הענין אשר הדברים ידועים שגם גדולי הרופאים (שבחלקם גם גויים) אמרו שרוב המחלות שמגיעות לנשים הם בגלל אי שמירה על טהרת הבית.
תגיות: מעלה אדומים, ישיבת מעלה אדומים, הרב דויטש, הרב אברהם דויטש, בית דין מעלה אדומים, הרב אברהם דויטש אב בית הדין, maale adumim, תלמידי הכתב סופר

כאשר חיים בלי טהרת המשפחה למה זה דומה?עונה על כך הגאון רבי אברהם הכהן זצ"ל מספאקס.מכונית גם אם היא מקרטעת והמנוע מרעיש וגונח, גם אם הוא מאבדת שמן והמנוע מתחמם,גם אם ההילוכים חורקים וההגה מסתובב בכח, עם כל זאת עדין ניתן לנסוע במכונית כזו, אמנםבקושי ובחשש ובזהירות, אבל זה אפשרי. אבל אם במכונית כל המערכות יעבדו בצורהמצוינת ורק הבלמים התקלקלו ולא יעבדו, אזי כל השומר נפשו ירחק ממנה כל עוד רוחו בו.כיון שאז הופכת לכלי רצח והרג. רצח – לכל מי שיקלע בדרכה, והרג למי שנמצא בה.ואדרבא אם אין למכונית בלמים, ככל שהיא משוכללת וחדישה יותר, כך מעלותיה הופכותאותה לכלי רצח והרג מסוכן יותר. ככל שתסע יותר טוב, מהר יותר וחלק יותר, כך ללא הבלמיםהיא מסוכנת שבעתים.כיוצא בזה, אוי לו לאדם שמאבד את בלמיו ואינו שולט בתאותיו לרסן אותם, אזי אדם כזה הואמסוכן מאין כמותו. וככל שילמד יותר חכמות ויוסיף ידע והבנה והשכל, הוא ישתמש בהםלרעה וסכנתו תגבר ותגדל יותר. את המעצורים שבעזרתם בולמים, שולטיםומכונים את המכונית ליעד הרצוי, מעניקה התורה הקדושה בהלכות טהרת המשפחה.אדם שלא משתמש במעצורים שנתן לנו הקב"ה, ימצא את עצמו מהרה מזנק לתהום בדרךלהתרסקות, כאשר לפני כן הוא מותיר הרוגים ופצועים גופנית ונפשית, במעשים הנלוזיםשתוצאותיה כרת ואבדון. הבית היהודי הבית היהודי הוא מעין בית מקדש קטן בו משרה הקב"ה את שכינתו.כתוב בתורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", נאמר בתוכם ולא נאמר בתוכו. הדבר רומז, שכלבית יהודי צריך להיות מקום להשראת השכינה. "ועשו לי" כיצד עושים? "איש ואשה זכו שכינהביניהם" זכו מלשון זיכוך וטהרה. אם הטהרה נמצאת בביתם, שכינה שורה שם,"לא זכו אש אוכלתם".מובא בזוהר הקדוש: שלושה הם הדוחים את השכינה א' מי שחי עם בת אל נכר, ב' ההורג אתהעובר, ג' מי שלא שומר בביתו טהרת המשפחה. שלושת אלה גורמים לרבות טומאה, ואין הקדושברוך הוא דר עמהם, וצועקים ואינם נענים. הלא ההרגשה היא איומה שיש בורא עולםשביכולתו לעזור לכל אדם בצרתו, והוא נמנע, כיון שדוחים אותו מקרבם, כשלא שומרים עלדיני טהרה!שמו של הקדוש ברוך הוא נמצא בשמותיהם של האיש והאשה י' – ה' , י' באיש וה' באשה, זוהשכינה י"ה. ואם דוחים את שם ה' בכך שלא נטהרים זהו המצב שאומרים חז"ל: "לא זכו" –נותר "אש" , "אש" גדולה ששרופת ומכלה כל חלקה טובה!"אש" – ראשי תיבות: אין שקט, אין שלוה, אין שלום, אין שלימות, אין שכינה. סיפור מבהיל על טהרת הבית יום אחד הופיעה אשה בוכיה במשרדי החברה - קדישא. בעלה נפטר והיא מבקשת להסדיר אתקבורתו. על פי מבטאה היה ניכר שהיא רוסיה, על פי המראה לא נראתה דתיה.מילאו שאלון ובקשו לודא את יהדותו. היא נקבה בשם הורי בעלה ומוצאם, ולאחר ברור הוסר כלחשש, אכן יהודי הוא. מיד נקבעו סדרי ההלויה, שאלו אם יש בנים אומלווים, התברר שאין. מדבר בזוג ערירי בלא ילדים, עולים חדשים יחסית, בלא משפחה אוומכרים. מלבד האלמנה הבוכה ואנשי החברה קדישא לא היו מלווים.כשעמדו להוריד את גופת הבעל לקבר, שאלה האלמנה בקול חנוק: "נוהגים לומר לפנישקוברים כמה מילים..... 'הספד' על הנפטר!" "כן", ענו "אבל אין כאן בינינו אף אחד שהכיראותו, לכן איננו יודעים מה לומר". "אם כך", אמרה בקול מתחנן, "אשא אני דבריםברשותכם. אל תחששו, אדבר בקצרה". היא התקרבה לפני האלונקה ואמרה: "סאשה,אין לנו בן שיאמר אחריך 'קדיש'. אבל, סאשה, זכות הקדיש לא תחסר לך שם בשמים. אתהיודע מדוע אין לנו בן. כי לא היה מקוה שם בעירנו...."כל אנשי החברה קדישא, כאיש אחד פתחו באמירת קדיש בהתיפחות עצומה, הם ידעושהנפטר האלמוני אינו צריך ל'קדיש' שלהם, כי מקומו בגן עדן מובטח...סאשה, שידע כי רק כך, ואחרת אי אפשר. זכות מאה ושלושים דורות לכל אחד מאיתנו עומדת זכות של מאה ושלושים דורות של אימהות צדקניות ששמרו במסירותנפש עצומה על מצוה זו שהיא הבסיס של הבית היהודי וטהרתו.אין ספק שהן עומדות בתפילה במרום עבורנו, עבור הנכדים והנכדות, כדי שתושפע עלינו רוחטהרה. כך שנוכל להתגבר על כל המכשולים ולהיות איתנים ללכת בדרכן, ולשמור אתהמורשת שהנחילו לנו. כאשר אחת מבנות דורינו תעלה למרום, ותפגוש שם את כל הסבתות לכלאורך הדורות, הרי היא תבקש מהן שימליצו טוב בעדה, בעבור נכדתן.והן שמסרו נפשן על שמירת הטהרה, בקר ובשלג, במים קפואים ובטלטול למרחקים, מה תאמרנההן כאשר יתגלה שאין היא שומרת חלילה דיני טהרה, למרות שהכל מוגש לה על מגש של כסף,בנוחות מרבית ובקלות. איך תוכל להישיר אליהן מבטה?! טבילה במקוה לאחר מיתה שעת אחר הצהרים ביום שישי חרפי וגשום, אנשי החברא קדישא נשאו על כתפיהם מיטתנפטרת בעיצומם של גשמי זעף, וטפסו במעלה הר המנוחות לעבר חלקת הקבורה.מלוה יחד בודד, שפוף הלך בעיקבותיהם, היה זה רופא בעלה של הנפטרת. הבעת פניו היתהקודרת וכאובה. הם נעצרו ליד הקבר שהיה מלא במי גשמים. אנשי החברא קדישא שאבו בעזרתדליים במרץ את המים, אך ללא הצלחה. הגשם הבלתי פוסק גרם לזרמי מים ממעלה ההרששבו ומילאו את הקבר. האלמן האומלל רעד מקור, רכון ומכרבל. לפתעהציפו אותו זכרונות העבר הרחוק. הוא נזכר בהוריו, בראשית לימודיו ב'חיידר', ודמותה שלאמו הצטיירה בעיני רוחו. הוא נזכר כיצד מרד בהוריו, במוריו וברבותיו, וברח לזרעות ה'השכלה'.ראש החברא קדישא העיף מבט חסר ישע לעבר הרופא השקוע במחשבותיו, הסתכל בשעונוובקבר המלא מים, שכל מאמץ לרוקנו אינו מצליח.השעה היתה מאוחרת והשבת עמדה להיכנס. הוא פנה אל צוות עוזריו ואמר: "רבותי! אנונבקש סליחה מהנפטרת, ונשים אותה בקבר מלא מים, אין ברירה, השבת קרבה וחייבים להזדרז".לשמע הדברים נתק הבעל מהרהוריו, אנחה כבדה נעתקה מפיו, ודמעות נקוו בעיניו. ראשהחברא קדישא התנצל: "בכל עשרים שנות עבודתי לא קרה לי מקרה כזה..."הבעל קטע את דבריו, ואמר: "אישתי מעולם לא טבלה במקוה בימי חייה, לכן עתה נגזר עליהלטבול במים בקברה.... זה עונש משמים!...." מעלת מי שמתגבר על יצרו מבעל החפץ חיים כותב הח"ח בספרו טהרת ישראל: מי שמתחזק על נפשו ומתגבר על יצרו שלא לעבור עלהאיסור הזה, חושבים לו כאילו קיים מצוה בפועל. ואם היה זהיר בזה כל ימי חייו – איןלשער ולהעריך כמה אלפים מצוות יתרבו על ידי זה.... וביותר מזה, כשהוא גר באיזו מדינהשאנשיה פרוצים, ואצלם הופקר איסור זה לגמרי, ומלעיגים ממנו ומאשתו שמחזיקים במצותהטבילה כדת התורה, והם סובלים עלבון עובר מצות ה' יתברך – כמה גדול שכרם עבור זהלעתיד לבוא, וכמה יגדל שם כבודם לנצח, כמאמר הכתוב "כי מכבדי אכבד".ודע שאף הלעג ההוא אינו אלא בתחילתו, אבל בהמשך הזמן יופסק הלעג, ואדרבה יתפרסםבעיניהם לתפארת, שהוא שומר דתו באמונה. ובודאי יימצאו כמה אנשים שיתנהגו כמותם, ואזלבד ממה שיקבל שכר עבור עצמו, עוד יקבל שכר עבור כל אחד מהם". מה הטריד את ה"בבא סאלי"? האדמו"ר הקדוש רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל – נהג להסתובב בין הכפרים והעיירות בהם גרויהודים, כדי לחזקם ולעודדם בקיום תורה ומצוות. פעם אחת בשעות הערב הגיע לעיירהמרוחקת במרוקו. מיד התקבצו ובאו כולם אל בית הכנסת של העיירה לקבל את פני הצדיקולשמוע את דיברות קודשו. בסיום הדרשה, פנה הקהל ללוות את הרב אל בית מארחו. אולםהצדיק ביקש, כי לפני שהוא הולך לבית מארחו לנוח, הוא רוצה לראות את מקווה הטהרה של העיר!כששמעו בני העיירה את בקשתו, נבוכו מאוד. ראשי הקהילה סיפרו לרב בבושה, כי לצערם הרבהמקווה אינו בשימוש כבר שנים רבות, המקום מוזנח, עד שאי אפשר כלל להיכנס אל המקווהכי קירותיו נוטים ליפול, ושברים מן התקרה נפלו לתוך המקווה. כששמע הרב דברים אלו התפלאמאוד, ושאל: "מה אתם עושים כאשר אתם צריכים לטבול?"השיבו לו ראשי הקהל: "הנשים נוהגות ללכת לעיירה הסמוכה"."זה לא יתכן", פסק הרב, "הרי ההלכה קובעת כי בניית מקווה בעיר קודמת אפילו לבניית ביתהכנסת! לכן אני מבקש שניגש עכשיו אל המקווה, ובעזרת ה' נכשיר אותו לטבילה".שמעו זאת האנשים ונדהמו, הכיצד יכשירו עכשיו, בשעת לילה, את המקוה אשר מזה שניםארוכות לא דרכה שם רגל אדם?! אמר הרב "כולנו בצוותא נעשה עבודה זו!"ובעודו אומר זאת, נטל דלי, והחל לדלות את מי המקווה. כך רוקן הרב את כל המקווה, כשראשיהקהילה מסייעים בידו. סיים הרב את עבודתו, נעל מנעליו ויצא לחוץ.הציבור עמד ושאל את הרב, מהיכן ימלאו עכשיו את המקווה, בהעידר מי גשמים? אולם הרב לאהניח להם לפצות פה, הוא יצא מן הבנין, נשא את ראשו השמימה ואמר: "רבונו של עולם, אנועשינו את המוטל עלינו, עתה עשה אף אתה את שלך". מיד התקדרו השמים בעבים, וגשם עזניתך. הקהל החל מתפזר למצוא מחסה מפני הגשמים, והרב נותר על מקומו לראות אם מילאוהמים את המקווה כפי הצורך. מיד כשפסקו הגשמים, שב הקהל והתקבץ, והחל פוצח בשיר.הנס שהתרחש לעיניהם הרעיד את הלבבות, והכל חשו התעלות נפלאה למראה המחזה הנדיר. התאונה הקטלנית נהג אחד פגע למוות במכוניתו בהולך רגל, והועמד למשפט. השופט הקריא את האשמה:"לא עצר במעבר חציה, וכתוצאה מכך נהרג הולך רגל" באם יש לך טענה להגנתך?אכן כן, מיהר הנהג להגן על עצמו, יש לי טענה מוצדקת לחלווטין: כבוד השופט, לא יכולתילעצור את המכונית! היא נסעה במהירות של 180 קמ"ש, הלוא תודה שגם אתה לא היית יכול לעצור במהירות כזו....! את הסוף כל אחד ודאי מנחש: "במקום שנתייםמאסר, קיבל מיודעינו הנהג הטיפש חמש שנות מאסר ושלילת רשיון לצמיתות...והנמשל: בורא עולם ציוה אותנו להימנע מחיי אישות בתקופות מסוימות, וכדי שנוכל לעמודבכך קיבלנו הנחיות מפורשות איך להתנהג בזמנים אלו.אם אדם אינו מציית להוראות ולאחר מכן טוען שלא יכל לבלום את עצמו, הרי טענתו לא יותרמוצדקת מאותו נהג שלא יכל לבלום את מכוניתו הדוהרת. להורדת העלון: עלון לשובבים.pdf